Conscious Dance Practices/InnerMotion/The Guidebook/Dance Resources/Music Focus/he

מהותו של ריקוד אינטואיטיבי טמונה ביצירת קשר עמוק עם המוזיקה שאתם שומעים. במקום לבצע סט צעדים קבוע מראש, אתם מגיבים באופן ספונטני לשכבות הצליל, ומאפשרים לכל פעימה ותו להנחות את תנועות גופכם. גישה זו מתעלה על טכניקה, ומשלבת תובנות מקוגניציה מוזיקלית, מדעי המוח ופסיכולוגיה כדי להעמיק ולהעשיר את חוויית הריקוד שלכם.

• התחילו עם הקצב: התחילו בפשטות. שימו קטע מוזיקלי והתמקדו אך ורק בדופק הבסיסי שלו - הקצב היציב והבסיסי שמעגן את כל הרצועה. פירוש הדבר עשוי להיות התמקדות בדפוס התוף או בחבטה הרכה של קו בס. מחקרים בקוגניציה מוזיקלית (למשל, Phillips-Silver & Trainor, 2005) הראו שבני אדם באופן טבעי נסחפים לדופק מוזיקלי, ומסנכרנים את התנועות והתשומת לב שלנו עם הקצב. על ידי בידוד הקצב תחילה, אתם יוצרים בסיס איתן לריקוד שלכם, ועוזרים לגוף שלכם למצוא את הקצב המולד שלו לפני שאתם חוקרים משהו מורכב יותר.

• הוסיפו שכבה שנייה - מלודיה או הרמוניה: ברגע שאתם מרגישים בנוח לנוע עם הקצב, הרחיבו את ההאזנה שלכם כדי לכלול שכבה נוספת של המוזיקה, כמו המלודיה הנישאת על ידי קו קולי או כלי נגינה מוביל. שימו לב כיצד המלודיה מקיימת אינטראקציה עם הקצב. אולי היא מרחפת מעל הקצב היציב, צוללת מתחתיו, או מתפתלת פנימה והחוצה, ומוסיפה צבע רגשי. מחקרים בפסיכולוגיה מוזיקלית הראו כי תשומת לב למנגינה ולמהלכים הרמוניים מפעילה אזורים שונים במוח (לויטין, 2006). כשאתם מכוונים לקווי המתאר וההרמוניות המלודיים הללו, תנו להם להשפיע על צורת ואיכות התנועות שלכם - אולי תנועת יד זורמת לצליל עולה, או תנועות עדינות למהלך אקורדים חלק.

• הצגת מרקמים וגוונים: לאחר מכן, העבירו את תשומת לבכם לאיכויות עדינות יותר של המוזיקה: הצליל הייחודי של כל כלי, המרקם שנוצר על ידי שכבות מרובות הניגנות בו זמנית, והמשחק ההדדי בין מקצבים שונים. בז'אנרים רבים, שכבות כלי הקשה, צלילי סביבה ואקורדי רקע מוסיפים עושר ומורכבות. התמקדו באופן שבו שכבות אלו גורמות לכם להרגיש פיזית ורגשית. מחקרים נוירולוגיים מצביעים על כך שתשומת לב לגוון ולמרקם יכולה לשפר את המעורבות הרגשית במוזיקה (זאטורה וסאלימפור, 2013). תנו לניואנסים אלו להנחות תנועות קטנות ומפורטות יותר - אולי רטט עדין בעמוד השדרה שלכם או תנועת אצבע עדינה המשקפת את הרשרוש הרך של שייקר או את הלחישה של סינתיסייזר.
• התבוננו במעברים ובשינויים דינמיים: כעת התחילו לצפות לשינויים במוזיקה - אותם רגעים שבהם בית עובר לפזמון, ירידה פתאומית מתרחשת במוזיקה אלקטרונית, או קרשנדו בונה מתח לפני שהוא משתחרר לדממה. זיהוי ותגובה לשינויים אלה יכולים להגביר את הרגישות שלכם לצורה ולפריזציה. על ידי סנכרון התנועות שלכם עם מעברים אלה, אתם לא רק נשארים בקו אחד עם הנרטיב של המוזיקה, אלא גם מאמנים את גופכם להסתגל ולהגיב בצורה זורמת. מחקרים בפסיכולוגיה של הביצוע מצביעים על כך שהתאמה לצורה מוזיקלית משפרת את שביעות רצון המבצע והמאזין כאחד (ג'וסלין וסלובודה, 2010).
• עצמו את העיניים והרגישו את הצליל: לרמת טבילה עמוקה יותר, נסו לרקוד בעיניים עצומות ברגע שאתם מרגישים בנוח. הסרת הסחות דעת חזותיות מעצימה את המיקוד השמיעתי שלכם ומעודדת קשר ישיר יותר בין הגוף למוזיקה. בעיניים עצומות, ייתכן שתבחינו בפרטים במוזיקה שפספסתם קודם - הדים זעירים, הדהוד עדין או שינויים קלים בעוצמת הקול. פרקטיקות כאלה מתיישרות עם גישות מבוססות מיינדפולנס הנמצאות בתרפיה במוזיקה, המדגישות מודעות לרגע הנוכחי ואינטגרציה חושית מוגברת.

• "נשימה ומודעות גוף": ראו את הנשימה שלכם כדרך נוספת לטבילה מוזיקלית. נשימות איטיות ועמוקות יכולות לעזור לווסת את מערכת העצבים שלכם, להפחית מתח וחרדה. כשאתם שואפים, דמיינו שאתם מושכים את המוזיקה לתוך גופכם; כשאתם נושפים, תנו לתנועות שלכם לזרום החוצה, בהנחיית המנגינה או הקצב. מחקרים בסומטיקה ובתרפיה במחול מראים שמודעות לנשימה משפרת את הוויסות הרגשי ומגבירה את האמפתיה הקינסטטית, ומאפשרת לכם לנוע בחופשיות ובאופן אינטואיטיבי יותר.

• "ביטוי תהודה רגשית": לבסוף, שימו לב כיצד המוזיקה גורמת לכם להרגיש. האם היא מביאה שמחה, נוסטלגיה, התרגשות או רוגע? אפשרו לרגשות אלה לעלות על פני השטח ולהשפיע על תנועותיכם. אולי קטע פסנתר רך מזמין תנועות עדינות, או קצב טכנו מניע מעודד עבודת רגליים אנרגטית. מחקרים במדעי המוח הרגשיים מצביעים על כך שכאשר אנו נעים בדרכים המשקפות את מצבנו הרגשי, אנו מחזקים את הקשר בין גוף לנפש ומטפחים רווחה פסיכולוגית.

על ידי החדרה הדרגתית של כל שכבה - תחילה הקצב, אחר כך המנגינה, אחר כך הטקסטורות והגוונים, ולבסוף שינויים דינמיים וניואנסים רגשיים - אתם מאמנים את האוזן והגוף שלכם לעבוד יחד בצורה אינטימית יותר. מחקר מדעי תומך בגישת שכבות זו: היא מפעילה אזורים שמיעתיים ומוטוריים מרובים במוחכם, ומקדמת חוויה עשירה וסוחפת יותר. עם הזמן, תגלו שהטבילה הזהירה, צעד אחר צעד, מובילה אתכם לרקוד בצורה אינטואיטיבית יותר, עם תנועות שמשקפות באמת את המצב הפנימי שלכם ולא את הציפיות החיצוניות.

מה שנוצר הוא קשר סימביוטי בין רקדן למוזיקה. אתם הופכים גם למאזין קשוב וגם למשתתף פעיל, ומתרגמים רמזים שמיעתיים לתנועה משמעותית. ככל שאתם משכללים מיומנות זו, הריקוד הופך לתרגול הוליסטי - כזה שמטפח עומק רגשי, מודעות עצמית וביטוי פיזי אותנטי.

← רקדו בשביל עצמכם, לא בשביל אחרים | InnerMotion - מדריך המדריך | שאל תנועות ריקוד →